הפיצ'פורק תמיד צודק (כשהוא לא טועה). מאת נמרוד
אפשר להבין את תחושת המיאוס ההולכת וגוברת של אנשים רבים מפיצ'פורק מדיה. כשכל כך הרבה מוזיקה טובה בעולם זוכה להתעלמות או לזלזול מצוות המבקרים של האתר, ושכל כך הרבה הייפים מופרכים מופרחים לחלל האוויר – אפשר להבין למה מגזין המוזיקה הוותיק נחשב בחוגים רבים כרלוונטי בערך כמו חצילים בטעם כבד.
אני עדיין שומר חסד נעורים מסויים לפיצ'פורק – גם כי לא מעט מההשכלה המוזיקלית שלי, בימים שקדמו לפיצוץ האוכלוסין הבלוגוספרי, ספגתי ממנו, וכיוון שפלצני ואלטיסטי ככל שתחשיבו אותו – הטעם של האתר עקבי מספיק על מנת להיות ראוי להערכה. אפשר להבין, לדוגמא, למה בשנה בה השכפול והשירבול נעשו כמעט בלתי נסבלים, פיצ'פורק בוחרים שלא להתלהב מהחגיגה הססגונית אך הריקנית של MGMT, ומעדיפים הרכבים יותר מקוריים (גם אם בעיני קצת משעממים) כמו Vampire Weekend או Fleet Foxes. את ההתלהבות מ-Vivian Girls, דרך אגב, יצטרכו עדיין להסביר לי.
לכן התאכזבתי לראות את הקטילה הגורפת שקיבל באתר "Loyalty to Loyalty", אלבומם השני של "Cold War Kids", בשורת טיעונים כגון הקול של הסולן, מחסור בעוגנים או מאומצות יותר – כולם, אם תשאלו אותי, מגוחכים להפליא – בעיקר שילדי המלחמה נשמעים בעיקר כמו גרסא קצת יותר רצינית וקצת פחות מוכשרת של Spoon הנפלאה, אחת מהלהקות המפוצ'פרקות בעולם.
האמת שמדובר בעניין של אמונה – וכשנתן ווילט, הסולן של הילדים שר "Something is not right with me", זה אולי נדוש להפליא, אבל אני לא יכול שלא להאמין לו. וכשאתה מאמין למישהו, אתה מסוגל לסלוח לו גם על החסרונות. ובשנה בה גם כמה מהאלבומים הטובים ביותר משאירים אחריהם טעם רע של זיוף ויומרנות, ואפילו בחילה, כאבחנתו המדויקת של שחר, האמונה הזאת היא מצרך נדיר.
ופינקי מוסיפה - אם כבר משתלחים בחבורת הפלצנים של פיצ'פורק זאת הזדמנות טובה להמליץ על האלבום החדש של Castanets, הלא הוא ריימונד רפוסה המטאליסטי למראה. האלבום, City Of Refuge שמו, הוקלט במוטל נידח בנוואדה והמדבריות המרוחקת שלו חרצה בו חריצים עמוקים – קצת כמו צלקות המסע של האלבום האחרון של בראקאן. אכן מדובר, כפי שאמרו בפיצ'פורק, באלבום שסובל מחוסר מיקוד מסויים, אבל עם שירים כמו Prettiest Chain או Glory B הוא ראוי בוודאי לציון גבוה יותר מ5.6. מזל שיש את קסטות מיקס קטנות שיחזירו עטרה ליושנה.
Cold War Kids - Against Privacy
Cold War Kids - Welcome to the Occupation
הבלוג יוצא לחופשה של שלושה שבועות לרגל טיול במזרח - ד"ש וחיבוק אוהב לפנדה בר והקולקטיב בשמי.
מה עם איזה קאבר ל"אני תמיד נשאר אני"? מאת נמרוד
אני יודע שהם חורשים את אמריקה, אבל זה כבר קצת מוגזם, לא? (כדאי לראות גם את הראיון ההזוי שאחרי השיר).
ותודה ל-My Old Kentucky Blog על הלינק
ארוחת שאריות מאת נמרוד
לא משנה מאיזה עדה אתם, ומה אכלתם בארוחת החג – בימים שאחרי החג סביר להניח שאכלתם בעיקר שאריות מחוממות. כיוון ששום לחמניה טרייה במיוחד לא נחתה על אוזני בשבוע האחרון, לא נותרה גם לי ברירה אלא לדלות מרחבי הדסקטופ כמה שאריות מוזיקליות מהימים והחודשים האחרונים – לחמם ולהגיש.
כבד קצוץ מאתמול וגפילטע בהוצאה מחודשת.
עדיין לא הגעתי למסקנה סופית בנוגע ל"The Rhumb Line", אלבום הבכורה של "Ra Ra Riot", עם כל האזנה חוזרת מתחזקת בי ההרגשה שמדובר באלבום בינוני למדי. ואולי האשמה היא בשיר הפתיחה של האלבום, אחד הסוחפים והמקסימים ששמעתי השנה, שאחריו כל דבר נשמע בינוני בהשוואה.
"fed" של ליאם האייס (שמקליט תחת השם Plush) יצא פעמיים – פעם אחת ב-2002, בלייבל יפני ובהפצה מצומצמת, ופעם אחת השנה בהפצה רחבה יותר – ובשתי הפעמים זכה לביקורות מהללות. בעיני הבחור קצת מלוקק מדי, והשירה קצת נקייה מדי – כנראה שזאת הסיבה שהשיר היחיד שתפס אותי באלבום הוא זה שבו הקול של האייס נשבר לחתיכות מסביב לפזמון.
Ra Ra Riot - Ghost Under Rocks
מנה עיקרית
האם גם אתם, ממש כמוני, אהבתם את מיוז פעם, לפני עשור, ואתם תוהים כיצד היא הייתה נשמעת אם היא הייתה ממשיכה להתקדם מוזיקלית יחד איתכם? כיצד מיוז הייתה נשמעת אם למת'יו בלאמי וחבריו היה רבע מהדמיון היצירתי שיש לרדיוהד, הלהקה שמיוז הושוואה אליה, כמה מגוחך, בימים ש"Showbiz" התחרה ב"The Bends"?
גם "!Volcano" רחוקה מלהיות רדיוהד (למרות שהחבר'ה ב-Drowned In Sound, עם ביקורות משתפכות על שני האלבומים הראשונים של הלהקה, היו רוצים שתחשבו כך) – אבל בתור גירסא עדכנית למיוז הם עושים עבודה די טובה. עם הירידה החדה בתוחלת החיים של להקות בשנים האחרונות, קשה להאמין ש-"!Volcano" תישאר בעצמה רלוונטית בעוד עשור – אבל עם העלייה החדה בהיצע הלהקות, קשה להאמין שלא ימצא לה תחליף.
Volcano! - Africa Just Wants To Have Fun
מבחר קינוחי הבית.
דוקטור קולסוס לחש על אוזני כי ל-Grails יצא אלבום חדש, "Doomsdayer’s Holiday" שמו. וממש כפי שהזהיר, מדובר באלבום כבד יותר ומלהיב פחות מהחומרים הקודמים שלהם. מיד רצתי להפשיר פרוסת פוסט-רוק אוריינטלי מאלבומם הקודם והמצוין, "Take Refuge In Clean Living", שיצא רק לפני ארבעה חודשים ונשמר אצלי מאז בהקפאה.
וגם Giant Sand הוציאו אלבום חדש ומצוין בשם "Provisions", שמצטרף לדיסקוגרפיה האדירה שלהם שאני מתחיל רק עכשיו לנבור בתוכה. אחרי 25 שנות פעילות, הלהקה שהולידה (בין השאר) את קלקסיקו יכולה להרשות לעצמה להישמע קצת כמו קלישאת אלט-קאנטרי – הסגנון שהיא עצמה עזרה לשרטט את גבולותיו.
-
-
בהנהלה חדשה!
-
אודות
בלוג מוזיקה קולנוע טלויזיה ותרבות קבוצתי.
רוצים להצטרף? -
