אופי מחורבן יש לקנדים האלו, חייבים להרוס הכול ברגע האחרון.
כל בלוגר מוזיקה לומד עד מהרה שמוזיקה טובה יש בשפע, אבל לתרגם את ההנאה המופשטת הזאת לפוסט בעל ערך, בוודאי אצל אנשים שמצב ברירת המחדל שלהם הוא "מחסום יצירתי", היא פעולה לא פשוטה כלל. לכן אני שמח לעיתים לקפוץ על ההזדמנות לקטול חבורה של אנשים טובים ומוכשרים, שלעולם לא יקראו את דברי, רק כדי לסיים את תקופת היובש.
והנה נפל לידי Enemy Mine, אלבומם השני של Swan Lake, הסופרגרופ הכל-קנדי של דניאל באייר (הלא הוא דיסטרוייר), ספנסר קרוג מ-Wolf Parade וקרי מרסר, סולן Frog Eyes (החוקה הקנדית מחייבת, כידוע, אמני אינדי לשלב מוטיבים מעולם החי בשמם). הנה הזדמנות לדון במפגשי האגו שנוצרים בלהקות מהסוג הזה, אפילו בעולם האינדי, בסירוס ההדדי וביצירה שנוצרת כלאחר יד. והנה, אחרי שמיעה ראשונה ומאכזבת כצפוי, הגיעו השמיעה השנייה והשלישית שגרמו לי, כמעט בניגוד לרצוני, לחבב את האלבום, והשאירו אותי עם פוסט נטול עוקץ.
נכון, לא מדובר באלבום ענק – בוודאי לא בהתחשב בעובדה שמשתתפים בו כמה מהאמנים האהובים עלי של השנים האחרונות. גם מפגש הקצוות בין באייר,שלמרות המראה המדובלל שלו, הוא אחד מכותבי השירים ה"ארציים" והישירים ביותר בממלכה הצפונית, לבין שותפיו שמרחפים לרוב במחוזות פסיכדליים יותר, גורם לאלבום להישמע לעיתים יותר כמו אוסף שירי סולו מאשר מאמץ משותף של ממש. מצד שני, אי אפשר להגיד שהלהקה לא מודעת לדואליות הזאת (הם קראו לאחד השירים "Battle of a Swan Lake, or, Daniel's Song"), וברגעי השיא של האלבום ("Paper Lace", "Settle on Your Skin") – לא כל כך אכפת למאזין מי שר, כל עוד הוא עושה את זה כל כך טוב.
ואם אתם מחפשים פרויקט צד קנדי שאפתני פחות, אך מוצלח לא פחות. בימים אלו יוצא גם אלבומם השני של ה-Handsome Furs, הצמד של דן בוקנר, חבר נוסף ב-Wolf Parade, ואשתו אלקסיי פרי. השניים משלבים את השירה של בוקנר עם גיטרות ואלקטרוניקה מינימליסטית, בצורה שמזכירה לי בעיקר גירסא לבנבנה ופרימיטיבית מעט של TV On The Radio המוקדמים. זה עובד בעיקר בזכות קולו של בוקנר, שמעורר אצלי אמפטיה מיידית – אותה פיתחתי בהתמדה בהאזנה חוזרת ונשנית לאלבום הבכורה של הזאבים הצועדים.
Swan Lake – Settle On Your Skin
Swan Lake – Battle Of Swan Lake, Or, Daniel's Song
Handsome Furs – All We Want, Baby, Is Everything
ופינקי מוסיפה – מכיוון שנמרוד בחר לעסוק בתחום המומחיות שלי, וכתב על אמנים קנדים פרוותיים, אכתוב אני על תחום מומחיותו – כלומר על מוזיקה של כוסיות. אני לא מרבה לפרגן למוזיקאיות, בעיקר מכיוון שאצל רובן חסר החספוס הנדרש כדי לסמר לי את הפרווה (Fever Ray היא קטגוריה בפני עצמה), וגם המוזיקה של נטשה קאן הבריטית (שאמנם לא כפופה לחוקה הקנדית, אך עדיין בחרה לפעול תחת השם Bat For Lashes ) אינה יוצאת דופן מהבחינה הזאת. ובכל זאת, מגיע לבחורה הרבה מחמאות – אחרי אלבום בכורה ומועמדות לפרס המרקורי שסימנו אותה כאמנית קרוסאובר (שם הקוד של התעשייה ל"בקרוב דואט עם כריס מרטין"), היא מפתיעה עם אלבום שני שישחרר אותה מנטל הציפיות. לא מדובר ביצירה אוונגרדית במיוחד, אבל גם בהחלט לא במשהו שיאיים לכבוש את המצעדים הבריטיים השמרנים, ובוודאי לא את אחיהם השמרנים כפליים מעבר לאוקיינוס – וכל אמן שמשתין מהמקפצה לבריכת ההייפ הבריטית, הרי הוא משובח.
עוד טעימות:
תגיות: bat for lashes · destroyer · handsome furs · swan lake · wolf parade · אלבום · אנימל קולקטיב · דיסטרוייר · האשימו את קנדה · פינקי · קנדה · שיר 7 תגובות
נמרוד, מאוד יפה פה. באמת. נראה כמו סלון מעוצב. אהבתי.
תודה ניב! למעשה אני חייב חלק מהקרדיט ל-Kurt Hasley, האמן שאחראי על התמונות בבאנר העליון…
דן בוקנר הוא לא סתם מישהו, הוא ההוא שהוא לא ספנסר קרוג
החוויה שלי מהדיסק של סוואן לייק דומה לשלך.
למה צריך לכתוב פוסטים אם אתה כותב לי כבר את כולם?
לגבי נטשה, נראה לי שהיא עשתה קקי בבריכה, אני מאוהב בה מהאלבום הראשון (ומהתחככות בה בהופעה כשעמדה לידי בקהל) אבל האלבום השני פשוט לא מוצלח בעיני בכלל בכלל בכלל.
בדיוק בימים האחרונים גיליתי לי פתאום את bat for lashes והוקסמתי. מקווה שאמשיך איתה למערכת יחסים רצינית.
רק רציתי להגיד,
אחרי לא-מעט זמן של קריאה והאזנה פאסיביות,
שבכל פעם מחדש ההמלצות שלך (ושל פינקי) עושות לי את השבוע.
(והפעם: באט פור לאשז)
[...] בתיאור הטוב ביותר שניתן לתת ללמוסיקה שלהם,אצל נמרוד מטאפאס וטאפאס [...]