טאפאס וטאפאס

פשוט מטורף. מטורף, מטורף, מטורף. נתחיל מהעובדות האובייקטיביות: ההופעה של אוף מונטריאול הייתה כנראה הופעת המועדונים המושקעת והמפוארת ביותר שנראתה בישראל. ועד שסופר פארי אנימלס יצליחו להעביר את הטנק שלהם בבידוק הבטחוני בנתב"ג, כנראה שלא נראה עוד אחת כזאת. המסכים עם הדוגמאות הפסיכדליות, האורות, הקונפטי, בלונים שעפים על ראשי הקהל רגע לפני שהגיטריסט מצטרף אליהם [...]

בתור אחד מהבלוגרים העצלנים ביקום, נדיר שתמצאו אותי עם האצבע על הדופק, מפרסם ראשון ביקורת על האלבומים שכולם ידברו עליהם עוד שבוע או חודש. על האיטיות אני משתדל לפצות במקוריות – לפרסם אלבומים מפוספסים שלא זכו לתשומת הלב הראויה. זה עבד מצויין, לדוגמא, בסיכום 2011 שלי. ובכל זאת בשבועיים האחרונים אני מוצא את עצמי מקשיב [...]

אני יודע שהתעוררתי איזה עשור מאוחר מדי – אבל מישהו יצטרך להסביר לי את העניין הזה של האוטו-טיון. לא, אני ממש לא טהרן שמאמין שמוזיקה צריכה להיות "טבעית", או מתנגד עקרונית לפעלולי אולפן. כמי שטוחן בראש בלי הפסקה בבלוג על Fever Ray, אתם יכולים לנחש שגם מניפולציות ווקליות לא ממש מטרידות אותי. למעשה, אני זוכר [...]

בתחום האפור שבין "מיינסטרים" ל"שוליים", יש ל-Spoon מקום יחודי. מצד אחד היא נשמעת, רוב הזמן, כמו להקת קרוסאובר קלאסית. כמו אחת מלהקות האינדי-פרווה שמקשטות את הפלייליסט של תחנות המיינסטרים. אבל בניגוד לרוב הלהקות האלו, ל-Spoon יש איכות חמקמקה שקשה להניח עליה את האצבע, שמצליחה לגרום גם לאליטיסטים שבמבקרי המוזיקה להרעיף עליהם ביקורות משתפכות. כנראה אחת [...]

אז כן, בשבוע שעבר היה ביקור של בלוגרים/כתבי מוזיקה זרים בארץ. אני מניח שאם אתם קוראים בלוגי מוזיקה/נמצאים על רשימות תפוצה של יחצנים/צופים בגיא פינס אתם כבר יודעים את זה. כל הלייבלים בארץ הסירו את האבק מכל אמן ישראלי שיש לו שיק חו"לי והתישו את האורחים המכובדים בשטף בלתי פוסק של הופעות. עידו כבר התייחס [...]