בכל מקרה, בנוגע לספר – בזמן כתיבת הביקורת הבנתי מה מטריד אותי – מקארתי פשוט עשה לעצמו עבודה קלה להפליא. הוא העמיס על עצמו עוד ועוד מגבלות (לדמויות אין שמות, לא יהיה תיאור של האפוקליפסה, לא תהיה תפנית בעלילה, הכל יהיה אפרורי לחלוטין). בצורה כזאת, מובטח שעל כל אדם שישתעמם מהספר יהיה מישהו שיגדיר אותו כיצירת מופת (וכשהמישהו הזה הוא אופרה וינפרי, מה טוב לחשבון הבנק). אני מוצא את עצמי איפה שהוא באמצע – היה בספר הזה מספיק נקודות אור ורגעים מעוררי מחשבה כדי להצדיק את קריאתו, ודווקא המונוטוניות שלו נותנת לו עוצמה שאין לספרים אחרים, צבעוניים יותר, בז'אנר (נניח, "על העיוורון"), אבל אין לו את העומק שיש, לדוגמא, ל"לא ארץ לזקנים".

אני מצאתי את הספר משעמם לחלוטין. לא קורה שוםדבר, לא נאמר שוםדבר מעניין ויש מליון קלישאות. ספר מסע שדורך במקום.