טאפאס וטאפאס

בלוג מוזיקה ונשנושים

טאפאס וטאפאס header image 2

העצלות משתלמת

13 בApril, 2013 מאת נמרוד

כמו שקורה הרבה פעמים כאשר אני מעכב פוסט עוד ועוד, מישהו מקדים אותי וכותב אותו בשבילי. שנאמר – אל תדחה למחר מה שמישהו אחר כבר יעשה בשבילך מחרתיים. באופן לא מפתיע האיש הזה הוא ארז, שנראה שהבלוג שלו הולך לסחוט ממני הרבה הנהוני הסכמה. מדובר כמובן באלבום החדש של הפליימינג ליפס. אז אחרי שקראתם את הפוסט של ארז אתם מוזמנים לחזור לכאן ולקרוא את הסנט ורבע שנותרו לי לתרום לדיון.

אין ספק, The Terror ממשיך היטב את הקו המוזיקלי של Embryonic, ושניהם אלבומים נהדרים – טובים יותר או פחות מיושימי או The Soft Bulletin, זה כבר עניין של טעם (אצלי, למשל, Embryonic הוא האלבום הכי נחרש של הליפס בשנים האחרונות). קשה לי קצת לקבל את התפיסה של האלבומים האלו כ”נסיוניים”. השירים באלבום הם אולי לא הדברים שמהם עשויים החלומות של עורכי גלגל”צ, אבל אין כאן שום דבר שצריך להפחיד חובבי אינדי עם אוזן מנוסה. אם בא לכם להקשיב ליצירות אוונגרדיות (ובעיני לרוב סופר משעממות) באמת, נסו את ביקורות האלבומים של Tiny Mix Tapes. האלבום של הליפס הוא לא יותר מאינדי יצירתי למתקדמים, שמתחיל פחות או יותר היכן שרדיוהד נגמרים. לא כל השירים שומרים על אותה הרמה, אך מלבד “You Lust” – שיר שבנוי על קטע מוזיקלי נהדר אבל נמתח הרבה יותר מהנדרש, אין כאן אף רגע משעמם או מתיש.

The terror

כמובן הדברים שונים למדי כשמדובר באלבומי הקונספט הביזאריים של הפליימינג ליפס מהשנים האחרונות (אותם הזכרתי מספר פעמים). יש הרבה אלבומים שנחשבו ל”מתקדמים” בזמנם, אבל “התרככו” עם השנים, אבל אני לא רוצה לחיות בעולם שבו אלבום של 24 שעות שארוז בגולגולת אדם אמיתית הופך למשהו שבשגרה. בכל הפרוייקטים האלו הפליימינג ליפס הם לא להקה “מתקדמת” או “אוונגרדית” – הם פשוט חיים בעולם משלהם. אבל כל עוד הם מתכוונים לנחות פעם בכמה שנים על קרקע המציאות עם אלבום חדש ונהדר – הם מוזמנים לרחף להם הרחק הרחק בשאר ימות השנה.

[audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2013/04/The_Flaming_Lips-Be_Free_A_Way.mp3]
The Flaming Lips – Be Free, A Way

[audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2013/04/The_Flaming_Lips-Try_To_Explain.mp3]
The Flaming Lips – Try To Explain

דרך אגב: אני מאזין עכשיו שוב ל-“The Flaming Lips and Heady Fwends” מהשנה שעברה. נראה לי שגימיק הדם של Ke$ha והעירום של אריקה באדו קצת גנבו את הפוקוס ממה שיכול לחלוטין להיחשב לאלבום לגיטימי של הליפס.

דרך אגב 2: כל השנים האלו אני מאזין לליפס בלי לדעת שפעם, ממזמן, היה להם להיט מינורי שההצלחה שלו כנראה הספיקה על מנת לשכנע את חברת התקליטים שלהם להמשיך ולממן את הביזאריות ההולכת וגוברת שלהם. She Don’t Use” Jelly” הוא לא שיר באמת גרוע, אבל יש לו ניחוח עז של one-hit-wonder של להקות אלק-אלטרנטיב בניינטיז. אם מעולם לא הקשבתם לשיר הזה, יש סיכוי שההערכה שלכם לליפס תפחת בכמה גרמים אחרי שתלחצו על ה-play.

והאלבום המדובר השני של השבועות האחרונים הוא כמובן Shaking The Habitual של The Knife. בפעם הראשונה שהאזנתי לו עשיתי שתי טעויות – האזנתי לו דרך אוזניות, ודרך הממשק המחורבן של פיצ’פורק Advance, שכדרכם בקודש של פלצנים, לא מאפשר לעצור שירים או לדפדף בתוך השיר עצמו. לא תנאים אידאליים להאזנה לשירים מונוטוניים בני עשר או עשרים דקות. תוסיפו את הארטוורק הוורוד המהבהב שליווה את המוזיקה באתר, ותקבלו בחור אפילפטי וזועם.

האזנה חוזרת לאלבום, הפעם כמוזיקת רקע, הפכה את הדעה שלי לחיובית הרבה יותר. “Old Dreams Waiting to be realized” הוא עדיין 19 דקות שלעולם לא אקבל חזרה, אבל בתוך התבן יש גם לא מעט מוץ – כמה שירים מצויינים בתחילת האלבום (כולל “Wrap Your Arms Around Me” המהפנט) שירים מצויינים למחצה בהמשך (כמו “Raging Lung”, שיכל להיות אדיר אם הוא רק היו חותכים ממנו את ארבע הדקות האחרונות) ו-“Ready to Lose” המסיים, פיצוי טוב למי שהצליח לצלוח את כל רגעי השעמום שלפניו.

אבל אם באמת הייתי נהנה מהאלבום, כנראה שלא הייתי צריך למצוא לו נקודות זכות. לפחות מבחינתי, Shaking The Habitual הוא אכזבה – קשה לי לראות חוזר לאלבום הזה, בוודאי שלא במלואו, עוד שנה או שנתיים. בבחירה בין המונוטוניות חסרת הפואנטה של The Knife לבין הרעש והבלאגן של הפליימינג ליפס אני אבחר תמיד באחרונים.

[audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2013/04/The_Knife-Wrap_Your_Arms_Around_Me.mp3]
The Knife – Wrap Your Arms Around Me

[audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2013/04/The_Knife-Ready_To_Lose.mp3]
The Knife – Ready To Lose

תגיות:   · · · · · · 2 תגובות

השאר תגובה

2 תגובות עד כה ↓