מארס וולטה זה אולי אכזבת העשור. אלבום הבכורה היה מבטיח, השני היה נחמד, ומאז הם נהיו קשקוש מוזיקלי לפלצניים מסריחים במיוחד. מה שהיה כל כך טוב באט דה דרייב אין זה שהפורענות של ביקסלר-רודריגז קורקעה עם אסתיטקת הרוק של שאר חברי הלהקה והשילוב והמתח המעולה הזה בין גלקסיה לארץ עשה אותם. אתן צ'אנס לרודריגז סולו, נראה מה הוא שווה.

בעניין שמות הלהקות, יש הרגשה שמוצו שמות הלהקות עם מילה אחת, גם מ-2 מילים עשו כבר הרבה, אז מתחילם לעבור ל-3 מילים ומעלה. סה לה ווי דה לה מוזיק.

ציפיתי לפוסטים שלך, אני רואה שריכזת חומר והפצצת.
בכל מקרה אהבתי את כולו ובעיקר את אלה עם השם הטיפשי שכבר שכחתי. אני פשוט לא טוב בשמות. לפעמים אני שוכח איך קוראים לי (לא באמת).
אבל אני ממש גרוע בשמות, ואם אני לא כותב או קורא שם אין בכלל סיכוי שאני אזכור אותו, אפילו אם זה שם של אבקת כביסה.

קודם כל לוֹל גדול על רוב הפוסט הזה ובמיוחד על פינקי, שהייתה מצחיקה מהרגיל היום.

שנית, אני הולך לשמוע את מר לופז שלנו, סיקרנת אותי. את המארס וולטה אני בהחלט לא מסוגל לשמוע יותר מדקה רצוף, אבל אם אתה אומר שסוף סוף המרכיבים מתפרקים, זה נראה כמו משהו שכדאי לי להכניס לאוזניים.