אני איתך שהאלבום כפרומו להופעה מופרך. יש אמנים שזה נכון עבורם (למשל מונוטוניקס), אבל יש מלא אמנים שאכן מייצרים הקלטות פנומנליות ואולי אפילו לא מופיעים בכלל.

אגב, טרנט רזנור וגם רדיוהד שניהם אמנים מהדור הקודם שהגיעו להצלחה כלכלית משגשגת מהמודל הישן כך שיש להם בסיס מדושן לעשות משהו אחר. השאלה היא איך להקה שמתחילה את דרכה יכולה לחיות מהמוזיקה שלה? האם רק דרך ההופעות? האם האמן המקליט נידון לדייג'וב מזוויע בבורגר ראנץ' כי הוא לעולם לא יראה כסף מהמוזיקה שלו? חבל אם כך.

עוד יותר חבל כי אלינו לארץ מגיעים מעט מאוד אמנים להופיע יחסית לאמריקה, אירופה, יפן, וכנראה אפילו אוסטרליה. זה אומר שאם איכות ההקלטות תרד ולא נקבל את האמנים בהופעה, איזה מן מוזיקה תצא לנו מזה?

שלא לדבר על זה שגאי גארוי מאלבו, כבר הצהיר שהאלבום האחרון של הלהקה יהיה האחרון, למרות שאין כוונה לפרק את ההרכב עצמו. אני לא בטוח כמה כדאי לקחת את ההצהרה הזאת ברצינות, אבל נראה שהוא יודע לאן הרוחות נושבות – חבל, בהתחשב בכך שהאלבום האחרון שלהם היה (בעיני) הטוב שלהם אי פעם.

אגב, החברה של James Graham מטוויילייט סאד, היא ישראלית מרמת גן

פוסט חשוב, ויכולתי להזדהות איתו מכל כיוון שאפשרי.

תודה שכתבת. אסור להרפות מהנושא הזה.

מי שייפגע מהסרת כל החוקים וההגבלים על מוזיקה הם אך ורק האמנים האלטרנטיביים, האיכותיים, כי הגדולים לא צריכים כבר את הכסף (רולינג סטונס) הגדולים הצעירים יעשו מיליונים מהופעות אצטדיונים (קולדפליי) וגם הבינוניים (בק) יסתדרו יפה.

אבל להקות האינדי הסקוטיות, אם לא יקנו את הדיסקים שלהם (וכבר עכשיו אי אפשר להשיג בגלזגו, נמל הבית שלהם, את הדיסקים של טוויילייט סאד, טראש קאן סינאטראז או פאנטום בנד) – פשוט יקרסו אל תוך אי-עשייה.

פינקי, שמרי על הפה שלך לדבר ככה על סנסט, באמת.