טאפאס וטאפאס

מבט למטה על הפוסט הקודם יגלה מרווחי פרסום הולכים וגדלים ובלוגר שהולך ומתרשל בתפקידו. למרבה הצער, הפעם יש לי תירוץ טוב. התקף שני בתוך חצי שנה גרר אותי שוב לחדר המיון, כשהרוח הפילוסופית ותחושת ההשלמה של הפעם הקודמת מתחלפת בקריאות "לעזאזל!" קצובות – זאת לא הדרך שבה אני רוצה להעביר את החיים שלי. מי שניסה [...]

עם כל האהבה האדירה שלי למוזיקה, האזנה לאלבום ואפילו הופעות חיות הן לרוב חוויות מופשטות מדי מכדי לנתק אותי לחלוטין מהעולם שסביב. לא מעט פעמים מצאתי את עצמי עומד בהופעה, אפילו כזאת שלה חיכיתי שבועות רבים, כשמוחי נודד למקומות הבלתי רצויים ביותר. ממציאת משפטי מפתח לפוסט בבלוג, דרך חישוב של אורך ההופעה ומספר ההדרנים והשוואתם [...]

אחד הדברים החשובים בזוגיות ארוכת שנים היא המרחב האישי. תעיד האישה שאיתי, שמוצאת את עצמה מדי פעם לבדה בבית כשאני יושב על כוס בירה עם חבר או שניים. היא, כמובן, מוזמנת להצטרף – אבל כמה פעמים אפשר להאזין לאותם סיפורים חסרי פואנטה מהתיכון או מהאוניברסיטה, או לשמוע את ההתבכיינות הבלתי פוסקת של אנשי הייטק שמאסו [...]

מספר חודשים לאחר שהיגרנו לרמת גן, התחלתי לשים לב לתופעה מוזרה. בדרכי לעבודה נתקלתי, כמעט מדי בוקר, בחבורות קטנות של נערים, בני לא יותר מחמש עשרה או שש עשרה, עטויי משקפי שמש גדולים, עם כובעים שמוטים, סווצ'רים מצועצעים וצעיפים צבעוניים בדוגמאת כאפייה, הנעים בכיוון ההפוך. אלו אמנם לא הגיעו לרמת המגוחכות המאפיינת את עמיתיהם מעבר [...]

שישי לפנות ערב, מתחם הבורסה ברמת גן. בחורה עומדת על מדרגות חיצוניות ומצולמת במה שנראה כסשן מקצועי, אולי לאלבום חתונה – למרות שבשמלתה השחורה ובשמשייה היא נראית מתאימה יותר לאלבום לוויה. ואני יושב על ספסל מוקף בקוביות הבטון והמתכת של המתחם – הכעור שביניהם הוא זה שבו אני עובד. אבל הבניינים האלו הם עבורי מקור [...]