טאפאס וטאפאס

הספירה לאחור החלה. אם הר הגעש האיסלנדי לא יעצור אותי (טפו טפו, לבה לבה), עוד קצת יותר משבועיים יעמוד סטיבן מלקמוס על הבמה שמולי – אולי קצת נבוך, קצת סרקסטי לגבי כל רעיון סיבוב הקאמבק של פייבמנט – וישיר כל משפט רביעי מחוץ למלודיה. גם עם ההערצה הבלתי מסוייגת שלי לפייבמנט, קשה לי באמת לחשוב [...]

למספרים אין משמעות, וימי הולדת הם סתם עוד יום. ועדיין, עם העובדות אי אפשר להתווכח – הפוסט הזה הוא האחרון שנכתב כשאני בשנות ה-20 שלי. השבוע אני אהיה בן שלושים, והעובדה שאני לא שקוע במרה שחורה היא אות מופת למנגנוני ההדחקה היעילים שלי. בינתיים, מסביבי, גם כמה מהלהקות האהובות עלי מתבגרות. אלו שהיו מופת של [...]

לפני הכל – נדמה לי שהדבר הטוב ביותר ב"חיה מילר" שזכיתי לראות לראשונה בלבונטין לפני שבוע הוא הבוסריות שלה. התחושה היא שהשלישיה רחוקה מלמצות את הפוטנציאל – הליריקה עדיין לא מושלמת, הביצועים עדיין טיפה רופפים. וכיוון שמדובר כבר עכשיו באחת הלהקות המדוייקות והנכונות בשוק האינדי הישראלי הצפוף, יהיה מעניין לגלות כמה טובים הם יהיו עוד [...]

הרבה מילים נכתבו בשנים האחרונות על גסיסתה של המדיה הפיזית, על הירידה במכירות הדיסקים ועל מותם של חנויות המוזיקה. האימג' המלווה את הכתבות הללו היה, לרוב, תמונות של סניפים ריקים מאדם או סגורים של Tower Records או HMV. אבל אם אתם רוצים להרגיש באמת את פרפורי הגסיסה, עשו מה שאני עשיתי השבוע – לכו לקנות [...]

כפי שכבר ציינתי, אחד הדברים אליהם נאלצתי להתרגל לאחרונה הוא אובדן, זמני לפחות, של רשיון הנהיגה שלי. את מרבית החלל ממלאת האישה, שעוד לפני האירועים האחרונים גם את הזבל לא הייתה מורידה בלי רכב צמוד, ועכשיו מוצאת את עצמה מתרוצצת הלוך וחזור בהתאם לגחמותי הפתאומיות. ובכל זאת, אני מוצא את עצמי נאלץ להשתמש לא מעט [...]