טאפאס וטאפאס

לפני עשור וקצת זה היה פשוט הרבה יותר. את הלהקות שהיתה להם משמעות של ממש עבורי אפשר היה לספור על כף יד וחצי, רובן מאזור סיאטל רבתי. את האלבומים שלהם קניתי בעיניים עצומות – והשכנוע העצמי שלי היה מספיק כדי להפוך כל ערימת שירים בינונית ליצירה אדירה. כן, הטעם המוזיקלי שלי היה צר אופקים להחריד [...]

יש לי מכר שמצטיין במיוחד בהגשת בדיחות בפנים חתומות ובטון רציני לחלוטין. גם אחרי תקופה ארוכה למדי של הכרות אני עדיין מוצא את עצמי מדי פעם מסתכל בפניו ומנסה לפענח אותם – האם המשפט התמוה, לעיתים מעט מזעזע, שנאמר הרגע הוא עוד פנינה של הומור שחור, או האם יש בו חלק שאומר את הדברים הללו [...]

אולי הדבר המאפיין ביותר בהופעה של ?Why בבארבי הוא קצב החלפת כלי הנגינה של חברי הלהקה. כל אחד מחברי הלהקה החזיק בידיו, במהלך הערב, קרוב לשלושה כלי נגינה שונים. האם מדובר בחבורה של מולטי אינסטרומנטלים מפוצצים בטכניקה? ממש לא. השימוש בכמה מהכלים הללו היה בסיסי להפליא, וסביר להניח שרבים בקהל יכלו לתפוס בהצלחה כמה מהעמדות [...]

"מקצוענות קרירה" – כך הייתי מגדיר בשתי מילים את ההופעה של M83 בבארבי. לא שהיה רע, חס וחלילה – ההופעה הייתה קצרה, דחוסה (מלבד הפתיחה האמביינטית המעט ארוכה מדי), ומשופעת בשירים מעולים. אנטוני גונזלס רוקח מלודיות נפלאות, והוא וחבורתו ביצעו אותם על הבמה בצורה מושלמת, וגם הסאונד בבארבי היה אולי הטוב ביותר ששמעתי במקום, מבלי [...]

איך תדע שראית הופעה נפלאה באמת? כשכל התחשבנויות הפלייליסט הרגילות נעלמות, כשאתה מפסיק לתהות מדוע לא בוצע שיר אחד, ולמה בוזבז כל כך הרבה זמן על אחר – כשכל ההופעה הופכת לחוויה רציפה, בלתי ניתנת להפרדה בחזרה לאוסף השירים המרכיבים אותה. לא שמישהו יכל להתלונן על הפלייליסט של ההופעה של Low בבארבי – שעתיים תמימות [...]