טאפאס וטאפאס

לפני הכל – יש לי יחס מעט אמביוולנטי לדפנה והעוגיות. מצד אחד, כבר משמיעה ראשונה ברור שמדובר באחת הלהקות המרשימות והכיפיות בסביבה, שלולא השמרנות האיומה של הרדיו המקומי הייתה ממזמן להיט אדיר. מצד שני, עודף חשיפה, מהתקופה שהאישה חרשה על אלבום הבכורה שלהם מבוקר ועד ערב, הצליח להמאיס עלי קצת את הלהקה. לשמחתי, להופעת הפרידה [...]

הסרט המתבסס על "הדרך" של קורמאק מקארתי הולך וקרב, ושבוע לאחר שסיימתי את קריאתו אני לא יכול שלא לתהות איך לעזאזל מתרגמים את הספר הזה לפורמט קולנועי. אמנם המסגרת העלילתית – סיפורם של אב ובנו בעולם פוסט אפוקליפטי – לא ממש זרה לקולנוע האמריקאי, אבל מלבד כמה תיאורים גרפיים מזוויעים, וסצינות מתח בודדות, אין שום [...]

המדחום מראה 38.2. אני נשאר היום בבית. שפעת נפוצה? לא עבורי. מאז בית ספר היסודי כמעט שלא הייתי חולה. וכשסוף סוף חליתי, זה נגמר לרוב ברופא שמודיע בפנים רציניות לאימי שמצבו של הילד יציב, והוא יחזור לאיתנו תוך שבועיים של אשפוז ושלוש שנים של תרופות נוירולוגיות. אבל לשכב במיטה, חולה בשפעת מזגנים, עם כוס מים, [...]

"מקצוענות קרירה" – כך הייתי מגדיר בשתי מילים את ההופעה של M83 בבארבי. לא שהיה רע, חס וחלילה – ההופעה הייתה קצרה, דחוסה (מלבד הפתיחה האמביינטית המעט ארוכה מדי), ומשופעת בשירים מעולים. אנטוני גונזלס רוקח מלודיות נפלאות, והוא וחבורתו ביצעו אותם על הבמה בצורה מושלמת, וגם הסאונד בבארבי היה אולי הטוב ביותר ששמעתי במקום, מבלי [...]

האמת שהשם שלהם הוא סיבה מספקת על מנת לדלג הלאה לפוסט הבא. We Were Promised Jetpacks פשוט נשמע כמו שמה של להקת הייפ אנגלית מהסוג הנחות ביותר. אבל כבר משמיעה ראשונה לא תתקשו לזהות שרביעיית הילדים הזו מגיעה מהצד השני של הממלכה הבריטית – מגלזגו הסקוטית. למעשה, ייתכן שתתקשו להבדיל ביניהם לבין בני עירם, The [...]