טאפאס וטאפאס

לפני הכל – נדיר שאני טורח לקרוא ראיונות עם מוזיקאים, שלעיתים רחוקות יוצאים מגבולות התיאורים הבנאליים למדי מתוך שגרת היום של מוזיקאים בעידן הפוסט סקס-סמים-ורוקנרול. אבל כשסטיבן מלקמוס מדבר, אני מקשיב. בראיון לרגל יציאת האלבום החדש שלו (הדי בינוני, גם ביחס לקריירת הסולו רוויית העליות והירידות שלו) מלקמוס מספר על ההבדלים שבין בק לניגל גודריץ' [...]

הספירה לאחור החלה. אם הר הגעש האיסלנדי לא יעצור אותי (טפו טפו, לבה לבה), עוד קצת יותר משבועיים יעמוד סטיבן מלקמוס על הבמה שמולי – אולי קצת נבוך, קצת סרקסטי לגבי כל רעיון סיבוב הקאמבק של פייבמנט – וישיר כל משפט רביעי מחוץ למלודיה. גם עם ההערצה הבלתי מסוייגת שלי לפייבמנט, קשה לי באמת לחשוב [...]

לא מעט מהמוזיקה שליוותה אותי בעשור הנוכחי נוצרה בעשור הקודם, כאשר מצאתי את עצמי חופר אל כל הצלילים שהפסדתי בזמן אמת (כלומר, שנוצרו מחוץ לסיאטל רבתי). אמנם התגברתי על הפיתוי לכתוב סיכום עשור אוטוביוגרפי, ולכלול בו את כל אותם אלבומים. ועדיין, ישנם לא מעט אמנים ששיא הקריירה שלהם אי שם בשנות ה-90, אך הצליחו ליצר [...]

אומרים שמאחורי כל ביקורת מוזיקה עומד מוזיקאי מתוסכל. לא שאני מחשיב את עצמי למבקר של ממש – אבל נראה לי שכמוזיקאי הייתי מוצלח אפילו פחות. לא רק בגלל חוסר הקורדינאציה שממררת את אוזניו של המורה שלי לתיפוף – אלא גם, כך נדמה לי, שאין דבר מסרס את היצירתיות המוזיקלית יותר מהאזנה לעוד ועוד מוזיקה חדשה. [...]

סטיבן מלקמוס אמר פעם ש"לא משנה עד כמה תשתדל להישמע כמו עידן כלשהו, המוזיקה שלך תמיד תשקף את התקופה בה אתה פועל. אלא אם כן אתה לני קרביץ".  ובכל זאת ישנם אלבומים שהם הד לתקופה אחרת, או שסתם נשמעים מיושנים כבר ברגע יציאתם, יש אלבומים שמקדימים את זמנם, שנשלפים מהארכיון שנים מאוחר יותר רק כדי [...]