טאפאס וטאפאס

לא מעט מהמוזיקה שליוותה אותי בעשור הנוכחי נוצרה בעשור הקודם, כאשר מצאתי את עצמי חופר אל כל הצלילים שהפסדתי בזמן אמת (כלומר, שנוצרו מחוץ לסיאטל רבתי). אמנם התגברתי על הפיתוי לכתוב סיכום עשור אוטוביוגרפי, ולכלול בו את כל אותם אלבומים. ועדיין, ישנם לא מעט אמנים ששיא הקריירה שלהם אי שם בשנות ה-90, אך הצליחו ליצר [...]

אומרים שמאחורי כל ביקורת מוזיקה עומד מוזיקאי מתוסכל. לא שאני מחשיב את עצמי למבקר של ממש – אבל נראה לי שכמוזיקאי הייתי מוצלח אפילו פחות. לא רק בגלל חוסר הקורדינאציה שממררת את אוזניו של המורה שלי לתיפוף – אלא גם, כך נדמה לי, שאין דבר מסרס את היצירתיות המוזיקלית יותר מהאזנה לעוד ועוד מוזיקה חדשה.
כפי [...]

סטיבן מלקמוס אמר פעם ש"לא משנה עד כמה תשתדל להישמע כמו עידן כלשהו, המוזיקה שלך תמיד תשקף את התקופה בה אתה פועל. אלא אם כן אתה לני קרביץ".  ובכל זאת ישנם אלבומים שהם הד לתקופה אחרת, או שסתם נשמעים מיושנים כבר ברגע יציאתם, יש אלבומים שמקדימים את זמנם, שנשלפים מהארכיון שנים מאוחר יותר רק כדי [...]

החברים שגררתי איתי להופעה של ה-Silver Jews בארץ, לפני כמעט שנתיים, תיארו אותה, במידה רבה של צדק, כמשעממת. ואכן, כפי שכתבתי פעם, במקום אחר, המופע של דיוויד ברמן המגומגם והעצי היא חוויה לעדת מאמיניו – זר פשוט לא יבין זאת. המונוטוניקס, לעומת זאת, הם ההפך המוחלט – בין אם אתם אוהבים או מתעבים את ההופעה [...]

לאור ההערצה שלי הן לסטיבן מלקמוס והן לפרוייקט ה-"Take away show" המופלא, בוודאי לא תתפלאו לראות כאן פוסט על הביקור של מלקמוס בפרוייקט כחלק מקידום האלבום החדש שלו. כדרכם של אמנים שאין להם כבר צורך או רצון להוכיח כלום לאף אחד, הביצועים של מלקמוס לא חורגים מ"האיש עם הגיטרה שמצולם שר ברחוב חשוך" האופייני של [...]