טאפאס וטאפאס

לא ברור לי איך אלבום הבכורה המהפנט של Gazelle Twin, היא אליזבת וולינג הבריטית, מצליח לזכות להתעלמות כל כך גורפת. האלבום הזה הוא כל מה שהצ'ילווייב האופנתי מבטיח כל כך הרבה פעמים, ומקיים לעיתים כל כך רחוקות. מבחינתי, בפרס הגבוה לאווירה מחשמלת (ע"ש קארין דרינג'ר אנדרסון) הוא כבר זכה. אמנם חסרה לו מידה מסויימת של [...]

אתם מכירים את האנשים הללו. אלו שבכל פעם שהרדיו משמיע להיט ניינטיז רנדומלי נאנחים ומתלוננים שכבר לא עושים שירים כאלו, ומסבירים באריכות עד כמה שנות ה-90 הם תור זהב מוזיקלי שלא יחזור. לניינטיז התקבעה תדמית מוזיקלית איכותית להפליא, כאילו העולם התחלק למשך עשור בין בריטים שנונים עם תסרוקות מוקפדות ואמריקאים בחולצות פלאנל. אבל מבט קצר [...]

הספירה לאחור החלה. אם הר הגעש האיסלנדי לא יעצור אותי (טפו טפו, לבה לבה), עוד קצת יותר משבועיים יעמוד סטיבן מלקמוס על הבמה שמולי – אולי קצת נבוך, קצת סרקסטי לגבי כל רעיון סיבוב הקאמבק של פייבמנט – וישיר כל משפט רביעי מחוץ למלודיה. גם עם ההערצה הבלתי מסוייגת שלי לפייבמנט, קשה לי באמת לחשוב [...]

לא מעט מהמוזיקה שליוותה אותי בעשור הנוכחי נוצרה בעשור הקודם, כאשר מצאתי את עצמי חופר אל כל הצלילים שהפסדתי בזמן אמת (כלומר, שנוצרו מחוץ לסיאטל רבתי). אמנם התגברתי על הפיתוי לכתוב סיכום עשור אוטוביוגרפי, ולכלול בו את כל אותם אלבומים. ועדיין, ישנם לא מעט אמנים ששיא הקריירה שלהם אי שם בשנות ה-90, אך הצליחו ליצר [...]

סאונדגרדן, סמאשינג פמפקינז, פיית' נו מור, ניינ אינצ' ניילז. אלו השמות – זה גם פחות או יותר הסדר, של הלהקות שעיצבו את התודעה המוזיקלית שלי בין גיל 15 ל-20. גיל שבהן הדמויות הללו היו יותר מאנשים שעושים מוזיקה מצוינת, אלא גם מודלים לחיקוי – עד כמה שילד ישראלי מבית טוב יכול לחקות רוקר סיאטלי חובב [...]