טאפאס וטאפאס

האם נתקפתם אי פעם בהרגשה שהחיים שלכם מתנהלים בצורה חלקה מדי? האם מצאתם את עצמכם מתכננים תוכניות, ואז שוקלים את עשרות ומאות הדברים שעשויים וצפויים להשתבש, ומתקשים להאמין כשבסופו של דבר הכל בא על מקומו בשלום? אפילפסיה, אני מניח, היא אחת מאותן מחלות שמוסיפות קורטוב נאה של ספק לכל תוכנית עתידית. אמנם הגורל משחק תפקיד [...]

אומרים שמאחורי כל ביקורת מוזיקה עומד מוזיקאי מתוסכל. לא שאני מחשיב את עצמי למבקר של ממש – אבל נראה לי שכמוזיקאי הייתי מוצלח אפילו פחות. לא רק בגלל חוסר הקורדינאציה שממררת את אוזניו של המורה שלי לתיפוף – אלא גם, כך נדמה לי, שאין דבר מסרס את היצירתיות המוזיקלית יותר מהאזנה לעוד ועוד מוזיקה חדשה. [...]

סאונדגרדן, סמאשינג פמפקינז, פיית' נו מור, ניינ אינצ' ניילז. אלו השמות – זה גם פחות או יותר הסדר, של הלהקות שעיצבו את התודעה המוזיקלית שלי בין גיל 15 ל-20. גיל שבהן הדמויות הללו היו יותר מאנשים שעושים מוזיקה מצוינת, אלא גם מודלים לחיקוי – עד כמה שילד ישראלי מבית טוב יכול לחקות רוקר סיאטלי חובב [...]

מאז הקמת "טאפאס וטאפאס" אני זוכה לשפע של חיזורים מצד אנשי תעשיית המוזיקה, מוזיקאים ובאי כוחם. ביקורת חיובית בטאפאס וטאפאס יכולה, כידוע, לחרוץ את גורל הקריירה של האמן. הנה, לדוגמא, גרף קריירה אופייני (לחצו להגדלה):   מה צריך, אם כך, לעשות אמן שרוצה להתחבב על אוזני? אמנם יש הרבה דרכים לכתוב שירים שיתפסו את תשומת [...]

על האהבה שלי לפייבמנט התוודיתי כבר פעם במאמר ארוך, במקום אחר. פייבמנט היא עדיין ברירת המחדל שלי – המקום אליו אני חוזר כל פעם שהפלייליסט נשחק עד דק, כשאני זקוק לרגע מושלם בדרך מהבית לרכבת. יש משהו מרגיז בקריירת הסולו של סטיבן מלקמוס. קצת כמו תלמיד שקיבל מאיות כל התיכון, ובאוניברסיטה הגיע למסקנה שיוכל לקבל [...]