טאפאס וטאפאס

לא הייתי מגדיר את שחר כחבר שלי. נפגשנו רק פעם אחת, וגם אז הוא היה עסוק מדי בלנהל את ערב הלהקות הראשון של "מונוקרייב" מכדי להחליף איתי יותר מכמה מילים. חוץ מכמה פרטים בסיסיים בכמה שיחות מסנג'ר (שהלכו והתמעטו מאז שלשחר נולדו עיסוקים חשובים יותר) והפוסטים בבלוגים שלנו, אנחנו לא יודעים אחד על השני כמעט [...]

אומרים שמאחורי כל ביקורת מוזיקה עומד מוזיקאי מתוסכל. לא שאני מחשיב את עצמי למבקר של ממש – אבל נראה לי שכמוזיקאי הייתי מוצלח אפילו פחות. לא רק בגלל חוסר הקורדינאציה שממררת את אוזניו של המורה שלי לתיפוף – אלא גם, כך נדמה לי, שאין דבר מסרס את היצירתיות המוזיקלית יותר מהאזנה לעוד ועוד מוזיקה חדשה.
כפי [...]

אופי מחורבן יש לקנדים האלו, חייבים להרוס הכול ברגע האחרון.
כל בלוגר מוזיקה לומד עד מהרה שמוזיקה טובה יש בשפע, אבל לתרגם את ההנאה המופשטת הזאת לפוסט בעל ערך, בוודאי אצל אנשים שמצב ברירת המחדל שלהם הוא "מחסום יצירתי", היא פעולה לא פשוטה כלל. לכן אני שמח לעיתים לקפוץ על ההזדמנות לקטול חבורה של אנשים טובים [...]

אני אוהב, אפילו אוהב מאוד, את Silent Shout של The Knife – אבל לא ממש הצטרפתי לערימת המבקרים שאכלו את העפר לרגליהם של צמד האחים השוודי במסע הניצחון שלהם לתואר אלבום השנה של 2006. האווירה של האלבום ההוא הייתה מהפנטת, והרעיונות המוזיקליים מבריקים, אבל בניגוד לאלבום של TV On The Radio מאותה שנה, למשל, הוא [...]

כמה שנים של הנאה ממוזיקה חדשה נותרו לי? המוח, כידוע, הולך ונאטם משנה לשנה, מתקשה יותר ויותר לעכל מידע חדש, לפתח ערוצי מחשבה חדשים – להתגבר על התבניות שהולכות ומתקבעות בו. האם גם אני בדרכי להפוך לקשיש נרגן שמתלונן שפעם הנוער הדר פני זקן והאזין ל-Fuck Buttons ולא לכל הרעש שהילדים של היום מאזינים לו?
וגם [...]