טאפאס וטאפאס

אני לא הראשון ששם לב לדמיון שבין סטיבן מלקמוס (ראו הפוסט בנושא) לדניאל באייר (הלא הוא Destroyer). אמנם באייר לא חולק את הכישרון של מלקמוס למלודיות מושלמות, אבל כן את הכישרון לליריקה חמקמקה, חסרת יומרות ומופלאה ואת חוסר הציות למבנה המסורתי של בית-פזמון-בית-פזמון (Rubies הוא השיר היחיד שאני מכיר שנמשך מעל ל-9 דקות ומתחיל מהסוף).
כדרכם [...]

על האהבה שלי לפייבמנט התוודיתי כבר פעם במאמר ארוך, במקום אחר. פייבמנט היא עדיין ברירת המחדל שלי – המקום אליו אני חוזר כל פעם שהפלייליסט נשחק עד דק, כשאני זקוק לרגע מושלם בדרך מהבית לרכבת.
יש משהו מרגיז בקריירת הסולו של סטיבן מלקמוס. קצת כמו תלמיד שקיבל מאיות כל התיכון, ובאוניברסיטה הגיע למסקנה שיוכל לקבל 85 [...]

התיאור בעמוד המייספייס נראה מוכר – שבעה חברים מולטי אינסטרומנטליים שמנגנים, בנוסף לבס-גיטרה-תופים גם במבחר כלי מיתר ונשיפה, בפסנתר ובאקורדיון. האזנה למוזיקה מגלה דמיון נוסף – האם נמצאה הארקייד פייר הסקוטית?

but alas! התואר הנ"ל כבר נתפס ע"י הTwilight Sad, שכל מי ששמע את Fourteen autumns & fifteen winters הנפלא שלהם יודע שאי אפשר להתכחש [...]

כל מי שמנסה לשמור על רמה כלשהי של מעקב אחרי מוזיקה חדשה יודע שההיצע תמיד עולה על יכולת העיבוד. לא משנה כמה פורטים יחסמו ספקי האינטרנט, הביטים עדיין יעשו מהר יותר את הדרך מהרשת למחשב מאשר משם לאזניכם השומעות. כשמוסיפים לזה את המשלוחים מאמאזון – מה הפלא ששני שולחנות העבודה שלי, הפיזי והוירטואלי, מלאים במוזיקה [...]

שלושת אלבומי השנה שלי ל-2007