ארוחת שאריות מאת נמרוד

לא משנה מאיזה עדה אתם, ומה אכלתם בארוחת החג – בימים שאחרי החג סביר להניח שאכלתם בעיקר שאריות מחוממות. כיוון ששום לחמניה טרייה במיוחד לא נחתה על אוזני בשבוע האחרון, לא נותרה גם לי ברירה אלא לדלות מרחבי הדסקטופ כמה שאריות מוזיקליות מהימים והחודשים האחרונים – לחמם ולהגיש.

כבד קצוץ מאתמול וגפילטע בהוצאה מחודשת.

עדיין לא הגעתי למסקנה סופית בנוגע ל"The Rhumb Line", אלבום הבכורה של "Ra Ra Riot", עם כל האזנה חוזרת מתחזקת בי ההרגשה שמדובר באלבום בינוני למדי. ואולי האשמה היא בשיר הפתיחה של האלבום, אחד הסוחפים והמקסימים ששמעתי השנה, שאחריו כל דבר נשמע בינוני בהשוואה.

"fed" של ליאם האייס (שמקליט תחת השם Plush) יצא פעמיים – פעם אחת ב-2002, בלייבל יפני ובהפצה מצומצמת, ופעם אחת השנה בהפצה רחבה יותר – ובשתי הפעמים זכה לביקורות מהללות. בעיני הבחור קצת מלוקק מדי, והשירה קצת נקייה מדי – כנראה שזאת הסיבה שהשיר היחיד שתפס אותי באלבום הוא זה שבו הקול של האייס נשבר לחתיכות מסביב לפזמון.

Ra Ra Riot - Ghost Under Rocks

Plush - Greyhound Bus Station

מנה עיקרית

האם גם אתם, ממש כמוני, אהבתם את מיוז פעם, לפני עשור, ואתם תוהים כיצד היא הייתה נשמעת אם היא הייתה ממשיכה להתקדם מוזיקלית יחד איתכם? כיצד מיוז הייתה נשמעת אם למת'יו בלאמי וחבריו היה רבע מהדמיון היצירתי שיש לרדיוהד, הלהקה שמיוז הושוואה אליה, כמה מגוחך, בימים ש"Showbiz" התחרה ב"The Bends"?

גם "!Volcano" רחוקה מלהיות רדיוהד (למרות שהחבר'ה ב-Drowned In Sound, עם ביקורות משתפכות על שני האלבומים הראשונים של הלהקה, היו רוצים שתחשבו כך) – אבל בתור גירסא עדכנית למיוז הם עושים עבודה די טובה. עם הירידה החדה בתוחלת החיים של להקות בשנים האחרונות, קשה להאמין ש-"!Volcano" תישאר בעצמה רלוונטית בעוד עשור – אבל עם העלייה החדה בהיצע הלהקות, קשה להאמין שלא ימצא לה תחליף.

Volcano! - Africa Just Wants To Have Fun

Volcano! - Fairy Tale

מבחר קינוחי הבית.

דוקטור קולסוס לחש על אוזני כי ל-Grails יצא אלבום חדש, "Doomsdayer’s Holiday" שמו. וממש כפי שהזהיר, מדובר באלבום כבד יותר ומלהיב פחות מהחומרים הקודמים שלהם. מיד רצתי להפשיר פרוסת פוסט-רוק אוריינטלי מאלבומם הקודם והמצוין, "Take Refuge In Clean Living", שיצא רק לפני ארבעה חודשים ונשמר אצלי מאז בהקפאה.

וגם Giant Sand הוציאו אלבום חדש ומצוין בשם "Provisions", שמצטרף לדיסקוגרפיה האדירה שלהם שאני מתחיל רק עכשיו לנבור בתוכה. אחרי 25 שנות פעילות, הלהקה שהולידה (בין השאר) את קלקסיקו יכולה להרשות לעצמה להישמע קצת כמו קלישאת אלט-קאנטרי – הסגנון שהיא עצמה עזרה לשרטט את גבולותיו.

Grails - Take Refuge

Giant Sand - Out There

3 באוקטובר, 2008 | בנושאים: מוזיקה | | תגיבו ראבק | תגיות: drowned in sound, giant sand, Grails, muse, plush, ra ra riot, radiohead, Volcano, אלבום, גפילטע, ליאם האייס, קלקסיקו, שיר

במצולות מאת נמרוד

כמעט והחמצתי את אחד האלבומים הטובים של השנה.

לפני כשלושה חודשים החל הגוגל רידר שלי להפגין סימני היחנקות מתקדמים. לא נעים לפתוח את המחשב בבוקר ולגלות 350 פריטים שלא נקראו, שאת רובם תורמים כמובן צוות הכותבים החרוץ של Drowned In Sound. בלית ברירה עברתי לשיטת הסינון המהיר - מוותר מראש על חדשות מחזית האיחוד הקרב של My Bloody Valentine, ליין אפים של פסטיבלים שלעולם לא אבקר מהם ותחרויות קאברים לרדיוהד - ומתמקד בעיקר, ביקורות אלבומים, כשכל ביקורת של 6 ומטה זוכה להתעלמות מוחלטת מצידי. ובכל זאת, למרות הסינון האכזרי הזה, אני נשאר עם הרבה יותר מדי. לא מעט אלבומים עשו את דרכם לדיסק הקשיח בשבוע הזה, מעטים מהם זכו ליותר משמיעה או שתיים.

"The Nautilus Years" של Surrounded השוודים הוא אחד הכמעט-קורבנות של ההאזנה הסלקטיבית הזאת. למרות הביקורת המהוללת שזכה לה באותו שבוע בDiS, למרות שגם רבע האזנה בחצי אוזן מספיקה על מנת לקלוט את הקסם שבאלבום, עדיין הוא מצא את עצמו יושב על המדף הוירטואלי שלי כמעט חודשיים בלי לזכות להאזנה שניה ושלישית.

מדוע? כנראה בעיקר מכיוון שמאז הביקורת ההיא טס האלבום נמוך נמוך מתחת לרדאר של מגזיני המוזיקה והבלוגים האחרים שהגוגל רידר שלי מנוי אליהם, ועם אפס איזכורים לקיומו - האלבום הנפלא הזה צלל מהר מאוד אל מחוץ לפלייליסט שלי.

והנה, גיליתי אותו שוב, כמעט במקרה, במהלך סידור המחשב, ומאז אני מתפעם מהפנינה האלמונית הזו. אין פה שום דבר שלא שמעתם מימיכם - לפחות לא אם האזנתם אי פעם לפליימינג ליפס או Sparklehorse ברגעי השיא שלהם, אבל היופי של האלבום הזה כל כך פשוט, כל כך מלוטש ומזוקק, שלא ברור כיצד הוא לא זכה ליותר תשומת לב. והתוצאה נשמעת כל כך קלילה וחסרת מאמץ, שאני חייב לתהות למה כל כך מעט אלבומים השנה הצליחו להישמע כל כך נפלא.

ופינקי מוסיפה - למרות שקשה לדבר על "מהפך" בצליל של Wolf Parade בין האלבום הראשון לשני, ההבדל בין השניים ניכר. בעוד שאלבום הבכורה של הלהקה הקנדית הוא אלבום אייפוד מושלם, שיושב נפלא על הרבע השעה שבין הרכבת לבית, תוך הפעלה מושכלת של כפתור ה-Skip, האלבום החדש, "At Mount Zoomer". הוא אלבום כבד יותר וכמעט חסר עוגנים, עם צליל מתארך שמושלם למלא איתו את החדר תוך כדי קריאה, גלישה באינטרנט, או במקרה שלי - נמנום ליד הרמקול השמאלי. מסוג האלבומים שלא מומלץ להקדיש להם את מלוא תשומת הלב, אלא להפך - לתת לעצמך לנדוד מחוץ למוזיקה ואז פנימה ברגע הנכון. למרות שנמרוד לא יסכים איתי ("Apologies to the Queen Mary" הוא אחד האלבומים האהובים עליו מהשנים האחרונות) - בעיני הזאבים רק משתבחים מאלבום לאלבום.