טאפאס וטאפאס

ידיד הבלוג עידו (שהוא גם ידיד אישי של הבלוגר) כבר הספיק לקיים, זאת השנה השניה ברציפות, טקס קבורה לעולם המוזיקה. אני מוצא את עצמי אי שם באמצע בין הפסימיות המוחלטת שלו לבין אווירת האיזה-כיף-עוד-שנה-מוזיקלית-נהדרת שנושבת, למשל, מה"אייפוד רעב". כפי שכתבתי בתגובה לפוסט של עידו, להתלונן על כך שאין כבר מוזיקה חדשנית דומה ללהתלונן שאין כבר [...]

לפני הכל – אני מניח שאחוזי ההשתתפות באינדינגב בקרב קוראי הבלוג לא היה מבייש בחירות בעיראק בימים הטובים של סדאם חוסיין. אני אחזור לפסטיבל אחרי כמה שנות היעדרות שלא ברצון, כך שהזיכרון שלי של פסטיבל קטן, מבולגן ותמים בוודאי ידרס ע"י המפלצת שאליה הוא הפך. אלו מביניכם שנשארים בבית ומאזינים לרדיו הפסטיבל מוזמנים להקשיב ביום [...]

"זה נראה כמו הדבר הנכון לעשות, אני בן 41, ובשלב כלשהו זה נהיה מביך" כך, בפשטות מופלאה, הסביר ג'יימס מרפי בתוכניתו של קולברט את הסיבה לפירוקה של אחת הלהקות הנחשבות בעולם אחרי קצת פחות מעשור של פעילות. כבר ציינתי שבעיני ג'יימס מרפי הוא אחד המוזיקאים החשובים של העשור הראשון של המאה העשרים. האיש שהגה את [...]

לפני הכל – סרטי האנימציה שאינם של פיקסאר נראים לעיתים קרובות כמו אוסף של בדיחות ורפרנסים שאוגדו לתוך עלילה קלושה וצפויה. כל הדברים האלו נכונים גם לגבי "רנגו", סרט האנימציה של גור ורבינסקי בכיכובו של ג'וני דפ. ההבדל היחיד הוא שאת הבדיחות והרפרנסים של רנגו פשוט לא תמצאו בשום מקום אחר. לא הרבה סרטי אנימציה [...]

אחד הדברים החשובים בזוגיות ארוכת שנים היא המרחב האישי. תעיד האישה שאיתי, שמוצאת את עצמה מדי פעם לבדה בבית כשאני יושב על כוס בירה עם חבר או שניים. היא, כמובן, מוזמנת להצטרף – אבל כמה פעמים אפשר להאזין לאותם סיפורים חסרי פואנטה מהתיכון או מהאוניברסיטה, או לשמוע את ההתבכיינות הבלתי פוסקת של אנשי הייטק שמאסו [...]