טאפאס וטאפאס

בתחום האפור שבין "מיינסטרים" ל"שוליים", יש ל-Spoon מקום יחודי. מצד אחד היא נשמעת, רוב הזמן, כמו להקת קרוסאובר קלאסית. כמו אחת מלהקות האינדי-פרווה שמקשטות את הפלייליסט של תחנות המיינסטרים. אבל בניגוד לרוב הלהקות האלו, ל-Spoon יש איכות חמקמקה שקשה להניח עליה את האצבע, שמצליחה לגרום גם לאליטיסטים שבמבקרי המוזיקה להרעיף עליהם ביקורות משתפכות. כנראה אחת [...]

בשבוע שעבר נרשמתי לחדר כושר, ומאז אני מכריח את עצמי ללכת. כל כך הרבה דברים יש במקום הזה שאני לא אוהב – את המוזיקה הקולנית שאמורה לגרום לך לרצות לקפצץ אבל גורמת לי בעיקר לרצות להשתבלל לכדור עם אצבעות באוזניים; את הגברים התפוחים הנאנקים תחת משקל כפול ממשקל גופם; את הנשים הדקיקות וחמורות הסבר להחריד, [...]

דמיינו יום הכולל עשר שעות של שהייה בחדר ישיבות בישיבות אינסופיות, הכפילו בשלוש והוסיפו יומיים של הכנות מקדימות – כך נראה השבוע האחרון שלי בעבודה. את הימים סיימתי, לרוב, בשכיבה על הספה בסלון, בוהה באיזו שטות בטלויזיה או מנמנם תחת כסות חתולית – מקלל את עצמי על עצלנותי ששורפת את מעט שעות הפנאי שנותרו לי, [...]

כשהעשור הזה הולך וקרב לסיומו, נותרו עוד כמה אלבומים שראויים לציון, שאני רחוק מלהיות מסוגל לסכמו. על אלבום מפעים מלהקה גרועה, דרך האלבומים של אמריקה האמיתית, ועד לנשות העשור שלי וללהקה שהיא פשטות גאונית בהתגלמותה. …And You Will Know Us By The Trail Of Dead – Source Tags and Codes האלבום הזה לא צריך להיות [...]

Deerhoof בבארבי, יום שלישי נדמה לי שלא ממש הבנתי את המזויקה של דירהוף עד ההופעה השבוע. שמעתי חלק גדול מאלבומיהם, והתאהבתי בלא מעט מהשירים (שאחד מהם הופיע ברשימת שירי השנה שלי אשתקד). אבל תמיד היה נדמה לי שהשירים הללו טובעים בים של שירים חסרי מרכז, מפוזרים ומבולבלים. אחרי ההופעה השבוע נדמה לי שהבעיה, אם בכלל, [...]