ורוד הוא הלבן החדש מאת נמרוד

לאחרונה גיליתי שאני לא מבקר המוזיקה היחיד בבית. בניגוד לאחיה הביולוגי ואחותה המאומצת, המסתפקים בשילוש החתולי הקדוש של אכילה, שינה, והסרחת ארגזי חול, תפסה לה פינקי עמדת קבע אל מול הרמקול השמאלי בחדר העבודה, ממנה היא מביעה נחרצות את עמדתה לגבי המוזיקה המתנגנת. כיוון שאוצר המילים של פינקי דליל למדי, עיקר הביקורת שלה מתמצה ביללות רמות כאשר המוזיקה לא לרוחה, והתנמנמות מכורבלת כאשר אני קולע לטעמה. לאט לאט התחוור הטעם של פינקי - הלאה סינגר סונגרייטרים ענוגים ופאוור פופ של חנונים קנדים - הידד לגיטרות מנסרות, לשכבות על שכבות של צליל, ולמוזיקה מורכבת ומאתגרת.

לאור נאמנותה המתמשכת של פינקי, היא מקבלת בזאת 23% ממניות "טאפאס וטאפאס תרבות דיגיטלית בע"מ" וכן את זכות המילה האחרונה על כל פוסט.

הקוראים הקבועים של בלוג המוזיקה "Gorilla VS. Bear ", בוודאי הבחינו בפימפום המתמשך של White Denim באתר. למרות שאלבום הבכורה של הלהקה טרם יצא, לא מעט שירים של הלהקה מסתובבים ברחבי הרשת, בזכות מיני אלבומים ואלבומים חצי רשמיים הנמכרים בעיקר בהופעות של הלהקה. מרבית השירים הללו נשמעים, כצפוי, חצי אפויים, אבל ניתן כבר לקבוע ש-White Denim נשמעים לא מעט כמו Tapes 'n Tapes, שותפיהם לסיבוב ההופעות ולהקת הבית לשעבר, ביום טוב למדי - כלומר יום הרבה יותר טוב מזה שהטייפס הקליטו בו את אלבומם האחרון והבינוני להכעיס. אלבום אמיתי יצא בקרוב - בינתיים אפשר להסתפק בכמה טעימות מאלבום ההופעות "Workout Holiday".

ופינקי מוסיפה - אולי די עם הלהקות פיצ'פורק בשקל שלך - לא עדיף לתת עוד האזנה לסיגור רוס החדש?