במצולות מאת נמרוד
כמעט והחמצתי את אחד האלבומים הטובים של השנה.
לפני כשלושה חודשים החל הגוגל רידר שלי להפגין סימני היחנקות מתקדמים. לא נעים לפתוח את המחשב בבוקר ולגלות 350 פריטים שלא נקראו, שאת רובם תורמים כמובן צוות הכותבים החרוץ של Drowned In Sound. בלית ברירה עברתי לשיטת הסינון המהיר - מוותר מראש על חדשות מחזית האיחוד הקרב של My Bloody Valentine, ליין אפים של פסטיבלים שלעולם לא אבקר מהם ותחרויות קאברים לרדיוהד - ומתמקד בעיקר, ביקורות אלבומים, כשכל ביקורת של 6 ומטה זוכה להתעלמות מוחלטת מצידי. ובכל זאת, למרות הסינון האכזרי הזה, אני נשאר עם הרבה יותר מדי. לא מעט אלבומים עשו את דרכם לדיסק הקשיח בשבוע הזה, מעטים מהם זכו ליותר משמיעה או שתיים.
"The Nautilus Years" של Surrounded השוודים הוא אחד הכמעט-קורבנות של ההאזנה הסלקטיבית הזאת. למרות הביקורת המהוללת שזכה לה באותו שבוע בDiS, למרות שגם רבע האזנה בחצי אוזן מספיקה על מנת לקלוט את הקסם שבאלבום, עדיין הוא מצא את עצמו יושב על המדף הוירטואלי שלי כמעט חודשיים בלי לזכות להאזנה שניה ושלישית.
מדוע? כנראה בעיקר מכיוון שמאז הביקורת ההיא טס האלבום נמוך נמוך מתחת לרדאר של מגזיני המוזיקה והבלוגים האחרים שהגוגל רידר שלי מנוי אליהם, ועם אפס איזכורים לקיומו - האלבום הנפלא הזה צלל מהר מאוד אל מחוץ לפלייליסט שלי.
והנה, גיליתי אותו שוב, כמעט במקרה, במהלך סידור המחשב, ומאז אני מתפעם מהפנינה האלמונית הזו. אין פה שום דבר שלא שמעתם מימיכם - לפחות לא אם האזנתם אי פעם לפליימינג ליפס או Sparklehorse ברגעי השיא שלהם, אבל היופי של האלבום הזה כל כך פשוט, כל כך מלוטש ומזוקק, שלא ברור כיצד הוא לא זכה ליותר תשומת לב. והתוצאה נשמעת כל כך קלילה וחסרת מאמץ, שאני חייב לתהות למה כל כך מעט אלבומים השנה הצליחו להישמע כל כך נפלא.
ופינקי מוסיפה - למרות שקשה לדבר על "מהפך" בצליל של Wolf Parade בין האלבום הראשון לשני, ההבדל בין השניים ניכר. בעוד שאלבום הבכורה של הלהקה הקנדית הוא אלבום אייפוד מושלם, שיושב נפלא על הרבע השעה שבין הרכבת לבית, תוך הפעלה מושכלת של כפתור ה-Skip, האלבום החדש, "At Mount Zoomer". הוא אלבום כבד יותר וכמעט חסר עוגנים, עם צליל מתארך שמושלם למלא איתו את החדר תוך כדי קריאה, גלישה באינטרנט, או במקרה שלי - נמנום ליד הרמקול השמאלי. מסוג האלבומים שלא מומלץ להקדיש להם את מלוא תשומת הלב, אלא להפך - לתת לעצמך לנדוד מחוץ למוזיקה ואז פנימה ברגע הנכון. למרות שנמרוד לא יסכים איתי ("Apologies to the Queen Mary" הוא אחד האלבומים האהובים עליו מהשנים האחרונות) - בעיני הזאבים רק משתבחים מאלבום לאלבום.
Surrounded - 21st Century Paradise Traveller
Surrounded - Paper Tangerine Crush
Surrounded - Fellow Citizen Stars
תקליט שבור מאת נמרוד
כבר עשור, מאז בוא הנאפסטר לעולם, שנשמעת שוב ושוב נבואת הזעם על מותו הקרב של האלבום. בהתחלה המגבלה הייתה טכנית - הפס היה צר, והנגנים התפקעו אחרי עשרה שירים. וכשהמגבלות הללו נפתרו, ושיתוף הקבצים עבר לטורנטים ידידותיים לאלבומים ולאייפודים נפוחים, דיברו על דור עם סבלנות קצרה - שצורך את הסרטים שלו ביו-טיוב ואת המוזיקה במייספייס.
אלא שהאלבום שרד את כל אלה - ולא רק בזכות מפגרים טכנולוגית כמוני, שעוד צורכים מוזיקה על גבי פיסות פלסטיק מחומצנות. האלבום שרד בשל העליונות שלו על הסינגל - כיוון שההשתלטות שלו על עולם המוזיקה, אי שם בתחילת שנות השישים של המאה שעברה, הייתה גם הרגע בה לאמנים היה בפעם הראשונה שליטה אומנותית (גם אם לא כלכלית) על המוזיקה שלהם.
היום, ממש כמו אז, את ההייפ יוצרים בעזרת סינגלים וEPs (העובדה שמילים מהלקסיקון התקליטי עוד משמשות אותנו היום, מגלה עד כמה מעט השתנה) - אבל מצדיקים אותו בעזרת אלבומים. אף אחד לא מתייחס ללהקה כיותר מהבטחה לפני אלבום הבכורה שלה.
ולמה אני נדרש לכל העניין הזה לפתע? כי בעודי מתפעל מ"The Seldom Seen Kid", האלבום החדש של Elbow, ללא ספק אחד מהאלבומים הטובים ביותר ששמעתי עד כה השנה, מצאתי את הראיון הזה, מלפני חודשיים, עם סולן הלהקה גאי גארווי, בו הוא טוען כי האלבום הנ"ל עשוי להיות גם האחרון שלהם מכיוון ש"תרבות ההורדות וה-mp3 משמעותה ששירים ימכרו על בסיס אינדיבידואלי". אמר, והלך להוכיח את טעותו עוד אלבום נפלא, אולי הטוב של הלהקה מעולם.
יתכן גם שהוצאת אלבומים הופכת לכלכלית פחות משנה לשנה ומטורנט לטורנט. למרות שבשנה שבה רדיוהד הרויחו מליונים מ"שלם כמה שתרצה", וטרנט רזנור הרויח 750 אלף דולר בתוך יומיים מהמהדורה המוגבלת של אלבומו החדש, הרי שגם ללהקות צנועות יותר כמו Elbow יש תקווה. אבל למעשה, אין להם ברירה - הדינוזאורים, מרד הוט צ'ילי פפרז ועד פיל קולינס, יכולים להמשיך ולגלוש מאצטדיון לאצטדיון על תהילת העבר ואדי קריירה, להקות כמו Elbow חייבות להמשיך ולהצדיק את עצמם דרך אלבומים.
מתוך האלבום החדש:
Elbow - The Loneliness Of A Tower Crane Driver
רגע, השם של השיר האחרון נראה מוכר - Elbow עושים קאבר לוולף פרייד? ממש לא, אין דמיון בין שני השירים מלבד העובדה שירים מצוינים. אבל זה מספיק כדי לגרום לי להיזכר בשיר האהוב עלי של הלהקה הנפלאה הזאת. אז למה שלא אוסיף גם אותו לרשימה?
Wolf Parade - Grounds for divorce
-
-
בהנהלה חדשה!
-
אודות
בלוג מוזיקה קולנוע טלויזיה ותרבות קבוצתי.
רוצים להצטרף? -
