אני לא מבין, מה במוזיקה של ירון גורם לה להשמע כאילו שהיא בבועה? לדעתי הוא לא נשמע כמו דברים אחרים שקורים פה בעיר. בכלל קשה להגיד באיזה מן ז'אנר הוא חי. ובנוסף זה ביקורת מוזרה להגיד על מוזיקאי שהוא עמוק מדי בסצינה, גם אם זה נכון.

אניווי, היו לירון שרשרת של שירים שהיו עילוי מוזיקלי. דווקא כשאביב גאדג' הגיע נהיה משעמם יותר. וזו היתה הופעה חמודה מאוד של קלקסיקו באוזןבר גם אם כמעט התייבשתי מרוב הזמן שלקח להם להגיע. מצד שני כבוד גדול להם, נחתו ומיד הריצו אותם להופיע ולפגוש מעריצים והם עשו את זה לגמרי בכיף. או לפחות ככה זה נראה.

לגבי ההופעה המלאה, אתה יודע כבר מה אני חושב, ובכל זאת. כל המוצ'לרים שחזרו מדרום אמריקה בטח ליקקו את האצבעות מחגיגת המריאצ'י ומההדרן שאינו נגמר. בשבילי זה היה קצת מאכזב כי ציפיתי להופעה יותר אינטימית ומלנכולית. גם הסאונד בהופעה היה זוועתי לעיתים, בטח בקטעים שכולם נגנו על גיטרות, והאורך של ההופעה היה מוגזם, צריך לדעת לפעמים לפרוש בשיא. אין ספק שאני מהבודדים שלא נהנו בהופעה, כל שאר האנשים היו שם באקסטזה.

או וול, מקווה שפיית' נו מור יכסחו לי את הצורה

הדבר היפה בהופעות של יהוא הוא שכל אחת שונה מקודמתה.
כבר ראיתי מספר לא מועט של הופעותיו, החל מתחילת הדרך שרק הוא ויצור הבס הענק שעליו הוא מנגן תפסו את בימת הצוזאמן או הלבונטין, דרך שידרוג לקטעים עם גיטרה בס ולופר (בהשראת דויד פרץ) עד למופע ההרכב הנוכחי בו נכחנו שנינו שגם הוא משתנה כל פעם מחדש. וכשאני אומר משתנה, אני לא מתכוון לניואנסים קטנים ועדינים. יהוא, כנראה כחלק מהגיבוש המוזיקאי שלו עצמו, לוקח כל פעם את השיר למקום אחר, לחן אחר, ביצוע אחר, עם תופים, בלי תופים, סולו חשמלית מפתיע, טליה אליאב פתאום ועוד ועוד שינויים.
יהוא הוא לא מסוג האמנים שמתרגלים אליהם ולומדים להכיר אותם, הוא כזה שמצליח להפתיע אותך כל פעם מחדש ולהשאיר אותך עם השאלה "רגע, אני מכיר את השיר הזה, לא…..?!?!"